_edited.png)
קשיים חברתיים של ילדים
"הוא ילד מקסים, אבל...
"אין לילד חברים..."
"יש לו חברים, אבל הוא רב איתם כל הזמן..."
"כולם אומרים שהוא מציק כזה..."
"הוא אומר שכולם מציקים לו..
ואנחנו ההורים, מבולבלים. אנחנו יודעים שהוא ילד טוב, אבל מה עושים במצבים בהם זה לא בא לידי ביטוי?
או במילים אחרות:
איך מתמודדים עם בעיות חברתיות של ילדים?
כדי לענות על השאלה זאת, המעסיקה הורים ואנשי חינוך רבים, יש לקיים בתחילה ניסיונות אמתיים להבין את "הבעיה" , או כפי שאני מעדיפה לקרוא לזה: האתגר שבחינוך לכישורים חברתיים.
כישורים חברתיים משמעותם היכולת ליצור קשרים חברתיים ולשמר אותם. ילדים נדרשים להתמודד עם סיטואציות חברתיות מסוגים שונים במהלך חייהם: לרכוש חברים, להשתלב בקבוצה , ואף להתמודד עם אירועים שליליים כמו ריב או הצקות.
כישורים חברתיים של ילדים הינם תוצר של גורמים רבים, אותם ניתן לחלק לשתי קטגוריות עיקריות: גורמים חיצוניים וגורמים פנימיים.
הגורמים החיצוניים מתקיימים בסביבתו של הילד וביניהם:
* המשפחה (הורים,אחיםומשפחה מורחבת)
*בית הספר (המורה,הצוות החינוכי והתלמידים)
*זירות חברתיות נוספות (חוגים,רשתות חברתיות ועוד)
לכל אחד מהגורמים החיצוניים ישנה השפעה על תפקודו של הילד ועל יכולתו לפתח ולשמר קשרים חברתיים. הילד לומד מהסביבה את הכללים והנורמות המקובלות על ידי חיקוי, חינוך, הקשבה ואמפתיה.
הגורמים הפנימיים כוללים מרכיבים באישיותו של הילד כמו: רגשות, טמפרמנט, תפיסת הזהות שלו וכן קשיים או לקויות בקשב, וויסות רגשי ותקשורת. כל אלה יחד משפיעים על האופן בו יפעל הילד בחברה.
הורים רבים סבורים שתפקוד חברתי תקין של הילד תלוי במורים וביכולת ההכלה והחיזוקים שלהם , ואילו רבים מאנשי החינוך סבורים שתפקודו התקין בפן זה תלוי דווקא בהורים. לכן, לא פעם נשמעות האשמות הדדיות של אלה באלה.
למעשה, התמודדות עם קשיים החברתיים של ילד חייבת להיות תוצר של שיתוף פעולה בין כל הרכיבים הסביבתיים שלו, כאשר המטרה המרכזית הינה – לעזור לו.
לשם כך, יש להכיר את צרכיו האישיים והאינדיבידואליים של הילד הספציפי לו אנו רוצים לעזור, ובכך נעסוק במאמר זה.
מניסיוני הרב בעבודה עם ילדים, למדתי כי לילדים שונים יש צרכים שונים הנגזרים מהאופן בו הם תופסים את עצמם בחברה .מכאן שכל ילד זקוק ליחס שונה המותאם לו באופן ספציפי ומטרתו חיזוק היכולות החברתיות ומתוך כך גם צמצום האירועים החברתיים השליליים.
במאמר זה יוצגו סוגי הילדים השונים אליהם נחשפתי במסגרת עבודתי והסיטואציות החברתיות שאפיינו אותם. על ידי כך תוכלו ללמוד כיצד לזהות את הקושי הספציפי של הילד/ התלמיד, על מנת לעזור לו בהתמודדויות השונות בעולם החברתי. כל ההצעות והכלים המוצעים יכולים לשמש את המורים וההורים כאחד, שכן בעיניי האחריות כלפי הילד בעניין זה היא משותפת.
חשוב לזכור כי בכל גיל ניתן לעשות שינוי, אך השלב בו מתבצע הזיהוי משמש מדד מרכזי להצלחה- ככל שהילד צעיר יותר, הוא יהיה פחות ציני ושיפוטי כלפי התהליך.
***הציטוטים המוזכרים נאמרו על ידי ילדים ומתבגרים בחדר האימון.
הליצן – "אבל אני מסביר לך שצחקתי איתה!!!"
ילד שאוהב להצחיק ומצטיין בכך: מספר בדיחות, משעשע ומשתמש בחוש ההומור כדי ליצור חברויות, להרגיש דומיננטי, להיחלץ מסיטואציות שליליות וכן, לפעמים רק בשביל להצחיק.
חוש הומור מהווה תכונה מוערכת , אז מה הבעיה?
הקשיים מתחילים כאשר מטרתו של הילד להצחיק אינה מסתכמת בהומור נטו, אלא יכולה להתבטא בהצקות או פגיעה באחר (חבר לכיתה , מורה או הורה). במקרים אלו הילד לא מבין שעבר את הגבול, ושהמצחיק הפך למציק. כמו כן, יתכן כי מה שהצחיק בעבר כבר אינו מצחיק בהתחשב בגיל ובנסיבות (גרעפסים באמצע שיעור למשל) ועל המצחיקן מוטלת החובה להתאים עצמו לרף החדש.
מה עושים?
נתחיל דווקא במה לא לעשות: לא נצפה ממנו להיות רציני. הוא לא רוצה וייתכן שגם לא יכול. הוא רוצה לשמוע את החברים צוחקים, ואם אפשר גם מחיאות כפיים.
לכן, נאפשר לו לבטא את כישוריו באופן שיותאם לזמן ולמקום. המורה יכולה לבקש ממנו להכין קטע סטאנדאפ ולהציגו לכיתה באופן קבוע פעם בשבוע. ההורים יכולים לרשום אותו לחוג תאטרון. בשיתוף פעולה, הם יוכלו ללמדו מה ההבדל בין הומור לשנינות, ובין עוקצנות לפגיעה באחר, על ידי משחקי תפקידים ושיחות שמטרתן ללמדו לקרוא את הסימנים החברתיים ולזהות מתי הוא מצחיק בעיקר את עצמו ועלול להיפגע ולפגוע כתוצאה מכך.
רודף צדק – "אבל זה לא פייר מה שעשו לו!"
צדק הוא ערך חשוב. כולנו שואפים לעולם צודק שמותאם לחוקים ולכללים שאנו מכירים. הבעיה מתחילה כאשר לילד יש תפיסת מציאות של שחור ולבן, אין גמישות מחשבתית והצדק מעל הכל (גם אם זה לא באמת צודק, מספיק שהוא חושב שכך). לכן מבחינת הילד יש לדווח או להעיר על חוסר הצדק במקרה הטוב,או לצאת למלחמה במקרה הרע, עד שיוכיח את האחר על טעותו. האחר יכול להיות אחד מחברי הכיתה ואפילו המורה ( "היא סתם צעקה על דודו הוא לא עשה לה כלום") מבחינתוו, ש אמת אחת- והיא האמת שלו.
מה עושים?
במקרה כזה, חשוב מאד לאפשר לילד להסביר מה קרה ואיך הוא מבין את מה שקרה. מומלץ אפילו לשבח אותו על כך שחשוב לו לחיות בעולם צודק. יחד עם זאת, יש ללמדו להיות אחראי לעצמו כי הוא לא באמת ה-שוטר. ניתן ללמדו לפרש את הסיטואציה ביותר מדרך אחת ("זה אולי לא צודק להעניש את כל הכיתה בגלל תלמיד אחד אבל אולי המורה בטוחה שבדרך הזאת התלמיד יתנהג אחרת וכולכם תרוויחו"). עם זאת חשוב לתאר בפניו מצבים בהם חשוב מאוד שלא יישאר אדיש ( למשל, כאשר נחשף לפגיעה ) ולהדגיש כי בחשיפה למקרים כאלה, עליו לדווח למבוגר אחראי כמו הורה או מורה.
הנגרר- " אבל כולם הפריעו"
חשוב לזכור כי בדרך כלל אלו לא באמת "כולם" ,אלא אותם ילדים שלחברתם הוא רוצה להשתייך. חשוב לו להיות חלק מהם גם אם זה אומר להתנהג באפן שלילי שלא מותאם לאופיו או להתנהגותו בסיטואציות אחרות. במקרים קיצוניים, ההתנהגות הנגררת הינה תוצר של ביטול עצמי למען המטרה שעיקרה להיות שייך.
מה עושים:
חשוב יהיה לומר לילד שאנו מבינים את הצורך שלו להיות שייך לקבוצה. זהו צורך טבעי וחשוב לאדם שחי בחברה. יחד עם זאת, חשוב לעזור לו בבניית הביטחון והערך העצמי שלו על ידי חיזוקים חיוביים וחיבור "לאמת הפנימית שלו. ילד שיכיר את עצמו ויכיר בחוזקות ובערכים שלו ייגרר פחות אחר מי שהתנהגותו אינו תואמת את ערכיו.
המנהיג – "אם אני אומר להם לעשות חרם, הם יעשו!"
הוא יודע הכל, מחליט הכל ו חייב להיות בשליטה. תכונותיו האישיות מאפשרות לו להיות כזה "שהולכים אחריו": כריזמטי ובעל כושר ביטוי מעולה. קרוב לוודאי קיבל חיזוקים על היותו מנהיג. הבעיה נוצרת כאשר הילד משתמש ביכולות אלה באופן שלילי ומנצל את השפעתו על אחרים בכדי להשיג את מטרותיו. חבריו מצייתים לו (אם מפחד או מתוך רצון אמיתי להיות בקרבתו) אך באמצעות זה הוא פוגע באחר.
מה עושים?
שמשו עבורו כדוגמא אישית למנהיגות חיובית. מגיל צעיר מאד מומלץ ללמד את הילד להשתמש ביכולתו באופן חיובי על ידי הובלת תהליכים של נתינה ועזרה לחלש וכן ללמדו על סוגי מנהיגות תוך מתן דוגמאות מעולמו האישי . כך , יוכל הילד ללמוד את ההבדל בין מנהיג חיובי ובין מנהיג שלילי. חזקו אותו על התנהגויות חיוביות והגיבו באופן ברור וחד לאלה שלא. לבסוף (או עדיף בכלל בהתחלה ) למדו אותו אמפתיה על ידי יצירת שיח סביב אירועים שאליהם נקלע במהלך היום ( איך לדעתך הילד הרגיש? איך אפשר לעזור לו?).
הביישן – "אבל אני לא רוצה להשתתף"
הילד הביישן מרגיש נוח בסביבה מוכרת ומצומצמת והרבה פחות נוח בסביבה חדשה המורכבת מאנשים רבים. הוא נוטה לבחון את הסביבה בשקט וממעט ליזום אינטרקציה. ישנן סיבות רבות להיותו של ילד ביישן ולכן יש להבין ראשית כיצד הוא חווה את הסיטואציה החברתית שבה הוא פחות מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי. ילדים ביישניים חרדים לעיתים להיתפס באופן שלילי על ידי הקבוצה. כמו כן ייתכן וחסרים להם כישוריים חברתיים כמו פתרון בעיות והבנת סיטואציות חברתיות , אך יתכן גם שהם מבינים מצוין כיצד עליהם להתנהג ולא מצליחים לעשות זאת. הילד הביישן לרוב לא יהיה לגמרי בודד, כך שיהיה לו לפחות חבר קרוב אחד. אם החבר לא בסביבה הוא יעדיף להישאר לבד.
מה עושים?
לא אומרים "אין לך ממה להתבייש" , כי מנקודת מבטו יש לו ממה. לא מאיצים בו, לא דוחפים אותו קדימה (גם אם הגענו למסיבת חנוכה רק בשביל לראות אותו רוקד). לעיתים יש לקבל את העובדה שחבר קרוב אחד או שניים באמת מספיקים לו ושהוא לא יהיה הסולן במסיבה. כלומר, בביישנות מטפלים כשזה מפריע לילד ולא להורה. במקרים בהם הילד משתף ברצון להיות פחות ביישן, רצוי לחשוף אותו בהדרגה למצבים חברתיים שונים ולקיים בעקבותיהם שיח הנועד להבין באמצעותו כיצד הוא חווה את הסיטואציה ולחזקו על כל צעד שעושה גם אם הוא קטן.
*** עד כה הודגמו חלק מטיפוסי הילדים שפגשתי בעבודתי . בנוסף קיימים טיפוסים נוספים שהם המקרה הקיצוני של הדפוסים שתוארו. ביניהם: הקורבן, הבריון , המציק והמתבודד.
יש לזכור כי עבודה נכונה ויעילה מול הילד, הינה נגזרת של שיתוף פעולה בין ההורים והצוות החינוכי ומניסיוני במקרים רבים זה מספיק. במקרים בהם אין בידי הסביבה הקרובה את הכלים שיאפשרו לילד ללמוד כיצד להתנהג באופן מותאם יותר לסביבתו החברתית מומלץ לפנות להדרכה מקצועית אשר תמנע את המחיר של התנהגותו השלילית לעצמו ולסביבה.
ותזכרו: הוא ילד מקסים. בלי אבל...(-: