חרדה ותסריטים קטסטרופליים הם חברים קרובים מאד.
כשאנחנו נמצאים במצב של חרדה אנו לא מסוגלים (או לפחות חושבים שלא מסוגלים) לחשוב חיובי.
המוח שלנו באופן כמעט אוטומטי מטעין את עצמו בתסריטים שליליים שלרוב מתחילים בשאלה:
מה אם?
מה אם המצב הזה ישאר לעוד חצי שנה?
מה אם נהיה כמו איטליה?
מה אם נגלה שאנחנו צריכים להיות בבידוד?
מה אם נחלה?
מה אם נמצא את עצמנו מאושפזים במלונות דן בזמן שהינו צריכים לתכנן את חופשת הפסח?
ואני יכולה להמשיך בשאלות הקטסטרופליות האלה עוד יומיים...
אבל מה אם במקום מחשבות שליליות נתסרט במוח תסריטים חיובים יותר.
מה אם תושבי ישראל מאד מחונכים וחכמים ולכן ימלאו אחר הנחיות הממשלה, ישבו בבית, ישטפו ידיים ולא יתראו עם אנשים אחרים, ואז לא ידבקו מאף אחד ואם כבר נדבקו אז לא ידביקו אף אחד אחר חוץ אולי מאת מי שאיתם בבית אבל כולם יקבלו את זה הכי קל שיש ויבריאו לחלוטין?
מה אם כל מדעני העולם כולו אכן עסוקים במציאת תרופה ובעוד שבוע נתבשר שמתחילים בטיפול נסיוני שיתברר כמוצלח? ( תזכרו שמעבדות וחוקרים זה לא מספיק סקסי, בשביל רייטינג עדיף להפחיד את הציבור למוות).
ומה אם הכל בעצם ניסוי של היקום/ אמא טבע/ אבא ה׳ וביום בהיר אחד בחודש הקרוב הירוס הזה פשוט יעלם? (האופציה העדיפה עלי)

תזכרו! שהכי טוב כרגע זה להיות לגמרי בהווה אבל אם ממש לא מסוגלים אז לפחות לדמיין עתיד טוב יותר. זה בריא ואפילו יותר הגיוני.